החלטה בתיק בע"ח 37268-12-11

הליכי העתירה כללי

1. בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות ( נוסח חדש) תשל"א 1971 (להלן: " הפקודה").
2. נגד העותרים והמשיב 2 הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות מס חמורות.
3. העותרים, שהם הנאשמים 2  ו- 3 בכתב האישום נשוא העתירה, מבקשים מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 45 לפקודה ולהורות למשיבה 1 (להלן: " המדינה"), על גילויה של ראיה לגביה הוצאה תעודת חסיון, שהיא הקלטה של שיחה בין הנאשם 1 באותו כתב אישום לחוקריו.
4. יצוין כי אף שהנאשם 1 לא היה צד לעתירה, כיוון שמדובר בדברים הנוגעים לו, החלטתי לצרפו כמשיב מס' 2 בעתירה.
5. ביום 28.12.11 נערך דיון במעמד שני הצדדים, לאחריו שמעתי בנפרד ובמעמד צד אחד את ב"כ העותרים, את ב"כ המדינה ואת ב"כ המשיב 2.
6. בהמשך לדיון, לבקשת המדינה נערכה ביום 29.1.12 ישיבת השלמה במעמד צד אחד עם ב"כ המדינה.
7. בתום פגישה זו, בהחלטה מיום 29.1.12, ניתנה למדינה ארכה עד יום 19.2.12 לשם בחינת אפשרות לתיקון תעודת החסיון והעברת חלק מן החומר החסוי לעותרים.
8. ביום 20.2.12 הודיעה המדינה כי בכוונתה אכן לתקן את תעודת החסיון, וביקשה ארכה של 45 יום לשם הוצאת תעודת חסיון מתוקנת, כך שניתן יהיה להעביר לעותרים חלק מהחומר החסוי.
9. העותרים, בתגובה מיום 27.2.12 לבקשת ארכה זו, מתנגדים לארכה זו ומבקשים החלטה מיידית בעתירה.
10. כאמור בהחלטה מיום 29.1.12, סברתי כי מוטב לעותרים להמתין לתיקון תעודת החסיון, לבחון את החומר הנוסף שיועבר לעיונם, ולשקול באופן ענייני לאחר קבלת החומר הנוסף, אם יש להם טענות נוספות בעתירה.          
    ואולם, לאחר שהעותרים עומדים על קבלת החלטה מיידית בעתירה, בלא להמתין לתיקון תעודת החסיון ולקבלת חומר נוסף, אין מנוס מהכרעה כבר עתה, למרות שטרם הוברר אלו פרטים היתה במדינה נאותה להעביר לעותרים גם ללא החלטה.

טענות העתירה

11. העתירה הוגשה לגבי חומר חסוי, הנוגע לטיבה של שיחה מוקלטת בין המשיב 2 לחוקרים, כפי שעלה בחקירתו הנגדית של העד יאיר נחמני, בעת שהוגש המזכר ת/182.       
    כעולה מהמזכר: " במהלך השיחה שהייתה מוקלטת, ביקש ממני רוני בראנס לעשות הסכם, ובתמורה הוא מוכן לתת את כל המעורבים בפרשה כלפי מטה וכלפי מעלה".
12. באי כוח העותרים טוענים כי יש לחשוף את הראיה החסויה כיוון שיש בה כדי לסייע להוכחת חפותם של העותרים. בנסיבות אלה, לטענתם, גובר האינטרס של עשיית צדק עם העותרים על האינטרס של שמירה על שלום הציבור. עוד הם מדגישים בכתב העתירה, כי מדובר למעשה באמרה של הנאשם מס' 1, שהיא חלק בלתי נפרד מחומר הראיות, ושלא ניתן בנסיבות אלה להטיל עליה חסיון.
13. המדינה בתגובתה לעתירה מביעה התנגדות לחשיפת הראיה.         
    המדינה מציינת כי גילוי המידע החסוי או מסירתו יש בו כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, כיוון שהוא עלול לסכן את שלומם של אנשים, לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה, לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה. המדינה מוסיפה ומציינת כי אין מדובר בראיה החיונית להגנת העותרים ולא יהיה בחשיפתה כדי לשרת את מטרות ההגנה של העותרים. לטענתה חשיפת הראיה נדרשת רק כדי: "לספק את יצר הסקרנות של העותרים בקשר עם יחסי האמון השוררים בין הנאשמים לעצמם".

עתירה לחשיפת ראיה חסויה כללי